קשר ליס א קאר (1988) בע"מ נ' טראובר ואח'

החלטה

נפלא מבינתי כיצד הועבר תיק של בימ"ש לתביעות קטנות מנתניה לת"א ואוחד עם תיק של בימ"ש שלום בת"א מבלי שהוגשה בקשה מתאימה לביהמ"ש העליון מאחר ומדובר במעבר תיקים ממחוז למחוז, כאשר האיחוד הוא בין תיק תביעות קטנות לבין תיק בימ"ש שלום כאשר סדרי הדין שונים, האגרה שונה וכו'.

לא נראה לי כי יש לי סמכות בנסיבות לדון בתביעה של בימ"ש לתביעות קטנות בנתניה בנסיבות העברתו של תיק זה וסבורתני כי מדובר בהחלטה שהינה בטלה מעיקרה ולפיכך לא יחול עליה הכלל שלא יעבירנו עוד.

לפיכך אני מורה כי תיק התביעות הקטנות לא ידון בפני.

ניתנה והודעה היום כ"ג אדר א תשע"א, 27/02/2011 במעמד הנוכחים.

פנינה פליגלמן, שופטת

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני בתאונה שארעה ביום 16.5.09 בשעה 21:00 בצומת נקודת חן. לטענת התובעת עפ"י האמור בכתב התביעה ובטופס ההודעה, היא הגיעה לצומת, פנתה שמאלה בצומת מכביש כפר חיים, כאשר רכב הנתבעים הגיח מהנתבע הנגדי, סטתה לעבר נתיב נסיעתה של מכונית התובעת, זו ניסתה לברוח שמאלה, אולם שני כלי הרכב התנגשו.

לא בכתב התביעה ולא בטופס ההודעה שנמסר לחברת ההשכרה ציינה עדת התביעה כי בכיוון נסיעתה מוצג תמרור ב-36 דהיינו תמרור האט ותן זכות קדימה. לתמרור זה משמעות רצינית בתאונה שלפנינו מאחר וחובת מתן זכות הקדימה מוטלת הייתה לפתחה של עדת התביעה וחובה זו מתחילה עם כניסתה לצומת ומסתיימת רק מיציאתה מהצומת.

לדברי עדת התביעה היא הגיעה לקו הצומת הדמיוני , שם עצרה, לטענתה ראתה את רכב הנתבעים מגיע משמאלה, לדבריה המרחק היה כ-200 מטרים ולפיכך החליטה כי היא יכולה להיכנס לצומת. לציין רק במאמר מוסגר כי במהירות נסיעה של 60 קמ"ש עובר רכב 16.6 מטר בשניה דהיינו לו הייתה נכונה הגרסה כי הרכב היה במרחק של 200 מטרים, הזמן שעובר עד שרכב זה מגיע לצומת הוא 12 שניות ובזמן זה יכולה הייתה עדת התביעה לצאת לצומת, לפנות שמאלה ולהתרחק מרחק רב מהצומת.

מאידך לגרסתו של הנתבע הוא התקרב לצומת במהירות 60 קמ"ש וממרחק של כ-60 מטר ראה את רכב עדת התביעה מגיע לצומת ומאט וסבר כי זו תכבד את זכות הקדימה שקנויה לו כדין רכב בדרך החוצה, אולם בהתקרבו לצומת ובהיותו סמוך לה, יצאה עדת התביעה לפניה שמאלה ושני כלי הרכב התנגשו כשהנתבע מנסה לברוח גם הוא שמאלה. לציין כי האימפקט בשני כלי הרכב הוא בחלקם הקדמי ובשים לב לכך כי האימפקט ברכבה של עדת התביעה הוא בחזית, הדבר מצביע על כך כי הייתה בתחילת נסיעה .

בנסיבות אלה סבורתני כי מקורו של התאונה באי ציות לתמרור ב-36 וכתוצאה מכך יצאה עדת התביעה לצומת וחסמה דרכו של הנתבע.

יחד עם זאת, קיימת רשלנות תורמת של הנתבע במקרה זה. הנתבע ראה את רכב התובעת ממרחק של 60 מטר ולא שמעתי מפיו כי האט את מהירות נסיעתו על מנת שיוכל להגיב מבעוד מועד במקרה של סכנה אלא המשיך בנסיעה שוטפת.

לפיכך ובשים לב לכל האמור לעיל אני קובעת כי נהגת התובעת אחראית ב-80% ונהג הנתבעים ב-20% מאחר ורשלנותו התורמת של נהג הנתבעים במקרה זה הינה גם רשלנות גורמת ואני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 1,914 ₪ צמוד ליום 21.7.2009 ועד התשלום המלא בפועל בצירוף 986 ₪ שכ"ט עו"ד , אגרת בימ"ש בסך של 337 ₪ וסך של 300 ₪ עבור עדת התביעה.

ניתנה והודעה היום כ"ג אדר א תשע"א, 27/02/2011 במעמד הנוכחים.

פנינה פליגלמן, שופטת

הוקלד על ידי: סיגי בן-ברוך התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: